האחים בז'רנו 7 מ. הבורסה, רמת גן

דוקטרינת אובדן סיכויי החלמה במבט לאחור

שיתוף הכתבה:

הלכת פאתח והלכת דנינו: דוקטרינת אובדן סיכויי החלמה במבט לאחור

סיכויי ההחלמה של אדם חולה ממחלתו, מושפעים באופן ישיר מהטיפול הרפואי שקיבל או לא קיבל. לכן, "אובדן סיכויי החלמה", הוא עילה לתביעת רשלנות רפואית, אם כי קשה להוכחה. אז מהו אובדן סיכויי החלמה? מהן הפסיקות האחרונות בנושא? וכיצד הן משפיעות על גובה הפיצויים? כל המידע בהמשך הכתבה

רשלנות רפואית על כל סוגיה עלולה, כידוע, לגרום לקשת רחבה של נזקים למטופל. אחד הנזקים החמורים יותר, הוא אובדן סיכויי החלמה ממחלה שהוא סובל ממנה.

בתביעות רשלנות רפואית בגין אובדן סיכויי החלמה, טענת התביעה מבוססת על ההנחה שאלמלא הטיפול או האבחון הרשלני של הצוות הרפואי – סיכויי ההחלמה של המטופל ממחלתו, היו גבוהים יותר.

מהו אובדן סיכויי החלמה?

תביעות בגין אובדן סיכויי החלמה, עוסקות במקרים שבהם טיפול כושל חיבל בסיכוייו של החולה להבריא. מדובר בכשלים כמו איחור באבחון מחלות ממאירות, הימנעות מטיפול לחידוש זרימת הדם למוח בשבץ מוחי, הליכים כירורגיים שנכשלו ועוד.

בישראל נהוגה כיום "דוקטרינת אובדן סיכויי החלמה", גישה פסיקתית הנגזרת מהלכת פאתח ופס"ד דנינו, על פיה מכיר בית המשפט בנזק שנגרם לתובע מרשלנות רפואית, גם אם הוא חלקי.

כלומר, אדם שנגרם לו נזק שהפחית את הסיכוי להחלים ממחלתו, יהיה זכאי בכל מקרה לפיצוי כספי. אם אובדן סיכויי ההחלמה נמוך מ-50%, הפיצוי יהיה חלקי. לחילופין, אם הוא גבוה מ-50%, יזכה התובע בפיצוי מלא.

קשר סיבתי בין רשלנות רפואית לאובדן סיכויי החלמה

רשלנות רפואית מוגדרת ככשל בתפקוד רפואי, שגרם בצורה ישירה, לנזק בריאותי למטופל. כדי להוכיח רשלנות רפואית, יש להוכיח שנגרם נזק, שהייתה התרשלות בטיפול הרפואי, למרות חובת הזהירות של המטפל, ושקיים קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק.

תביעת רשלנות רפואית בגין אובדן סיכויי החלמה, מציבה בפני בית המשפט טענה תיאורטית בלבד אשר קשה להוכחה, לפיה, כאמור, אלמלא התפקוד הכושל של התהליך הרפואי, היו למטופל סיכויים גבוהים יותר להחלים ממחלתו.

בית המשפט צריך להכריע, על סמך חוות הדעת הרפואיות המובאות על ידי הצד התובע והצד הנתבע, מה היו סיכוייו של המטופל להבריא ממחלתו, אם לא היה נפגע מהרשלנות הרפואית.

הלכת פאתח

הכלל שמטרתו לפצות תובע בגין אובדן סיכויי החלמה, גם אם לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש, כדי שלא ייצא מופסד בשל רשלנות הנתבע, נקבע בהלכת פאתח בשלהי שנות השמונים (1988), על ידי בית המשפט העליון (בע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות נ' פאתח).

באותה תביעה, נדונה לראשונה "דוקטרינת אובדן סיכויי החלמה", בעקבות רשלנות רפואית שעסקה בשיתוק בפנים שנגרם לתובע בעקבות ניתוח בעצב.

בית המשפט המחוזי קבע, שאבחון וטיפול מאוחרים בנזק שנגרם למטופל, הם בבחינת רשלנות רפואית ושאם הניתוח שעבר המטופל היה מצליח, היו לו סיכויי החלמה של 30%.

בית החולים הנתבע ערער על פסיקת בית המשפט המחוזי, בטענה שהתובע לא זכאי לפיצוי, כי הפגיעה בסיכויי ההחלמה שלו לא הוכחה ב-51%, אך בית המשפט העליון, הכיר באופן תקדימי בזכות המטופל לפיצוי, גם אם לא הוכיח את הפגיעה בסיכויי ההחלמה ברמת ודאות של למעלה מ-50%.

באילו מקרים בית המשפט יפסוק אובדן סיכויי החלמה?

דוקטרינת אובדן סיכויי החלמה, הנחתה את בית המשפט העליון, בתחילת שנות ה-2000, בפסק הדין פרוסט נגד צ'ירגייב (פס"ד ת.א. 1098/04 אדוארד צ'ירגייב ואח' נ' ד"ר אנטה פרוסט ומכבי שירותי בריאות) במקרה של תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד קופת החולים מכבי, קרוביה של אישה בת 31, שנפטרה מסרטן.

האישה, שסבלה מדימום רקטלי ועצירות במשך חודש, נשלחה לבדיקת קולונוסקופיה רק כעבור שבעה חודשים מהיום בו פנתה לראשונה לבירור. במהלך החודשים הללו, טופלה בדיאטות ונוגדי עצירות.

בבדיקת הקולונוסקופיה התגלה גידול סרטני במעי הגס ובהמשך גרורה בכבד ולמרות הניתוחים והטיפולים שעברה, המחלה התפשטה וכשנתיים לאחר האבחנה בסרטן, הלכה לעולמה.

בפס"ד פרוסט נגד צ'ירגייב קבע בית המשפט, שאם ירדו סיכויי ההחלמה של מטופל מ-30% ל-10% בשל רשלנות רפואית, הוא יפוצה על 20% מהנזק שנגרם. כלומר, גם אובדן סיכויי החלמה של פחות מ-50%, מזכה את התובע בפיצוי.

במקרים שבהם התביעה מתקשה להוכיח מה היה קורה אילו היה ניתן לחולה הטיפול הראוי, בית המשפט עשוי לבחור בדוקטרינה של העברת נטל ההוכחה.

למשל, כאשר לא ניתנה לחולה תרופה שנזקק לה כתוצאה מרשלנות רפואית, לא תמיד ניתן להוכיח מדעית, שהתרופה אכן הייתה מונעת את הנזק לחלוטין. הסיבה לכך היא, שרשלנותו של הנתבע, מנעה מהתובע לעמוד על יעילותה של אותה תרופה, לריפוי מחלתו.

נטל ההוכחה עובר במקרה כזה לנתבע. הוא זה שצריך להוכיח לבית המשפט, שגם אם הייתה ניתנת למטופל אותה תרופה, הנזק למצבו לא היה נמנע. אם הנתבע לא יצליח לשכנע שגם טיפול נכון לא היה עוזר, הוא יחויב בפיצוי התובע בגין מלוא הנזקים.

פסק דין דנינו

הלכת פתאח נוסחה מחדש, בפס"ד דנינו התקדימי של בית המשפט העליון מ-2015 (בע"א 3900/14 דנינו נ' המרכז הרפואי הלל יפה ומשרד הבריאות), שקבע שאם סיכויי החלמה נפגעו בשל רשלנות רפואית בשיעור של 51% ומעלה, הנפגע יזכה בפיצויים על מלוא הנזק.

פס"ד דנינו עסק בתיק של מטופלת, שעברה בשנת 2002 בבית החולים "הלל יפה" שני ניתוחים להסרת גידול בבלוטת התריס. במהלך הניתוחים, נפגעו ארבע בלוטות יותרת התריס שלה וכתוצאה מכך הופיעה ירידה חדה ברמת הסידן בדמה (היפוקלצמיה).

בית המשפט המחוזי קבע, שבית החולים התרשל בביצוע הניתוח השני, בכך שנמנע מהשתלת אחת הבלוטות שנפגעה. התוצאה הייתה, אובדן של 50% מסיכויי ההחלמה של המטופלת. סיכויי ההצלחה של השתלת הבלוטה, קבעו חוות הדעת המקצועיות, עמדו על 50%.

מכיוון שסיכויי ההחלמה של המטופלת הגיעו ל-50% בלבד, נקבע שהיא זכאית לפיצוי רק בגין סיכויי ההחלמה שנגרעו ממנה, כתוצאה מההתנהלות הרשלנית של בית החולים.

שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. בית החולים טען, שאי ביצוע השתלת הבלוטה אינו מקרה של רשלנות רפואית. התובעת טענה, שאובדן סיכויי ההחלמה שלה גבוה מ-50%.

בית המשפט העליון דחה את טענת בית החולים ואישר את הקביעה שאי ביצוע השתלה לאחת הבלוטות שנפגעו בטעות, מהווה מקרה של רשלנות רפואית. במקביל, בית המשפט קיבל את טענת התובעת, שסיכויי החלמה שנגרעו ממנה, עולים על 50%.

חשיבותו של פס"ד דנינו

השאלה שעמדה בפני שופטי בית המשפט העליון, הייתה האם יש לפסוק לנפגעת פיצוי יחסי על פי הגריעה מסיכויי החלמתה (כפי שקבעה הדוקטרינה הוותיקה), או שמן הראוי לפסוק לה פיצויים על מלוא הנזק.

השופט יצחק עמית, החליט לאמץ  את הגישה הקובעת, שפגיעה בסיכויי החלמה בהסתברות של מעל 50% מצדיקה פיצוי מלא. מאידך נקבע, שאובדן סיכויי החלמה בשיעור מזערי, לא יזכה לפיצוי.

כלומר, במקרים שבהם הפגיעה בסיכויי ההחלמה היא מתחת ל-50% אך איננה זניחה, ייקבע לתובע פיצוי חלקי, על פי סיכויי ההחלמה שנגרעו ממנו.

השופטים קבעו בפסק דין תקדימי זה, ממנו נגזרה הלכה מחייבת, שמי שנפגע מרשלנות רפואית ואיבד בשל כך יותר מ-50% מסיכויי החלמתו, זכאי לפיצוי מלא בגין הנזק שנגרם.

 

על אף שאנו עושים מאמץ לפרסם תוכן עדכני ומדויק יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. בנוסף, יש לקחת בחשבון שמידע משפטי מטבעו עשוי להתעדכן ולהשתנות. העושה שימוש באמור, עושה כן על דעת עצמו ובאחריותו בלבד.

לקבלת פרטים נוספים

מאמרים ומידע נוסף