תביעה בגין הולדה בעוולה: רשלנות רפואית בהריון
בימינו לידת ילד עם מומים ותסמונות גנטיות, יכולה להימנע במרבית המקרים, בעזרת בדיקות לגילוי ואבחון מוקדם בהריון. אולם, כאשר ילד כזה נולד לאוויר העולם – נשאלת השאלה האם מדובר בהולדה בעוולה. מהי הולדה בעוולה? ומה הקשר שלה לרשלנות רפואית בהריון?
לידת ילד עם תסמונת גנטית או נכות, היא לא גזירת שמיים בעידן החדשנות הטכנולוגית, כיום הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת לאתר את מרבית המומים והלקויות עוד בשלב העוברי, שבו ההורים עדיין יכולים לבחור להפסיק את ההריון ולהימנע מלידת ילד פגוע.
מהי הולדה בעוולה?
הולדה בעוולה, היא עילה לתביעת רשלנות רפואית, במקרים בהם נולד ילד פגוע אך היה ניתן לאתר את הפגיעה ממנה הוא סובל, עוד במהלך ההריון. בשונה מתביעות רשלנות רפואית אחרות, בהולדה בעוולה הטענה איננה מבוססת על טיפול שגוי שגרם לנזק, אלא לכשל באבחון.
ההורים התובעים בגין הולדה בעוולה, צריכים להוכיח במידה והיה בידיהם את מלוא המידע על מצב העובר בזמן ההריון, הם היו מחליטים על הפסקתו.
כשאין דרך להמציא הוכחה לכך, ניתן להביא הוכחה לבית המשפט אשר לפיה הוועדה להפסקת הריון, הייתה מאפשרת לבצע הפלה, אם הנתונים על מצבו של אותו עובר היו מובאים בפניה.
הרחבת עילת הולדה בעוולה
בעבר, הולדה בעוולה הייתה מוכרת כעילת "חיים בעוולה", שאפשרה לנער בעל צרכים מיוחדים או מחלה כרונית, להגיש תביעת רשלנות רפואית עצמאית, ברגע שהפך לבגיר בהגיעו לגיל 18.
תביעת "חיים בעוולה" התבססה במרוצת השנים על "הלכת זייצוב") ע"א 518/82 פס"ד זייצוב נגד כץ), אשר קבעה כי עילת התביעה בגין "חיים בעוולה" קיימת גם לזכות ההורים וגם לזכות הילד הפגוע. "הלכת זייצוב" הייתה תקפה לאורך השנים, אולם העלתה ביקורות מוסריות רבות אודות הטענה כי במקרים של "ילד פגוע" עדיף למנוע חיים.
בשנת 2012, הובא לבית המשפט העליון פסק הדין התקדימי "הלכת המר" (ע”א 1326/07 ליאור המר נגד פרופ’ עמי עמית) בנושא רשלנות רפואית בהריון, מדובר בהחלטה תקדימית אשר ביטלה את עילת "חיים בעוולה", בעקבות הפסיקה של בית המשפט העליון אשר לפיה "ערך חיי אדם מעל הכל". "הלכת המר" ביטלה את עילת "חיים בעוולה" אך במקביל הרחיבה את עילת "הולדה בעוולה", המוגשת אך ורק בשם ההורים, שממילא יהיו אלה שיישאו בנטל הכלכלי והנפשי של הטיפול בילדם גם בבגרותו.
דהיינו, ההלכה החדשה של הולדה בעוולה, אינה פוגעת בזכויותיהם של ההורים. נהפוך הוא, בעקבותיה הם יכולים לזכות בפיצויים לכיסוי הוצאות הילד, למשך כל חייו. מאידך, ההלכה החדשה ביטלה את הקביעה הערכית הבעייתית שעלתה מתביעות "חיים בעוולה", שראוי למנוע חיים עם נכות או מחלה.
טענות נפוצות בגין הולדה בעוולה
תביעת רשלנות רפואית בהריון בגין הולדה בעוולה, עלולה להתבסס על הטענה שהרופא המטפל של התובעת, לא הפנה אותה במהלך ההריון ולפניו לבדיקות הדרושות כגון: בדיקות גנטיות של טרום ההריון ובדיקות מעקב כמו בדיקת מי שפיר, שקיפות עורפית וסקירת מערכות.
טענה נוספת שעשויה לבסס עילה לתביעת הולדה בעוולה, היא שהרופא או הצוות הרפואי ידע את מצב העובר, אך נמנע ממסירת המידע המלא להורים בנוגע למצב ולהשלכות בעתיד, עוד בשלב שניתן היה לבצע הפסקת הריון.
תביעת הולדה בעוולה, יכולה לטעון גם לכשלים וטעויות במהלך ביצוע בדיקות מעקב ההריון, פענוח תוצאות רשלני או שגוי, התעלמות מסימנים מדאיגים והימנעות מהמלצה להמשך הבירור.
ראשי נזק בתביעות נזיקין
בתביעות רשלנות רפואית בכלל ורשלנות רפואית בהריון בפרט, הפיצויים נקבעים על פי ראשי נזק. במקרי הולדה בעוולה, ראשי הנזק עוסקים מחד, בראשי נזק "ממוניים" הכוללים את הוצאות הטיפול בילד כגון: תרופות, טיפולים רפואיים, עזרים מיוחדים, מטפלים צמודים, רכב מותאם, הסעות, מסגרות מיוחדות ואף אובדן כושר השתכרות בעתיד.
מאידך, קיימים במקרים כאלה גם ראשי נזק "בלתי ממוניים", כמו סבל, כאב, אובדן, עוגמת נפש ופגיעה בתפקוד ההורים. לצידם קיים ראש הנזק "פגיעה באוטונומיה", כלומר זו של ההורים, להחליט האם להביא לעולם ילד פגוע או לא.
חוק התיישנות
חוק ההתיישנות של תביעה בגין רשלנות רפואית הוא 7 שנים ממועד המקרה.
על אף שאנו עושים מאמץ לפרסם תוכן עדכני ומדויק יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. בנוסף, יש לקחת בחשבון שמידע משפטי מטבעו עשוי להתעדכן ולהשתנות. העושה שימוש באמור, עושה כן על דעת עצמו ובאחריותו בלבד.