מה הם התסמינים למחלת בירגר, מהן האינדיקציות לבירור והאם אבחנה מוקדמת משפרת פרוגנוזה
הנושאים הנידונים בסקירה
- מה הם התסמינים המכוונים למחלת בירגר, ומה הן האינדיקציות שלפיהן נדרש לעשות בירור למחלה זו?
- האם ישנן עדויות בספרות כי אבחנה וטיפול מוקדמים משפרים את פרוגנוזת המחלה?
רקע על מחלת בירגר
מחלת בירגר, הנקראת גם Thromboangiitis Obliterans (TAO), הינה מחלה דלקתית שאינה טרשתית המערבת את כלי הדם הקטנים והבינוניים של הגפיים העליונות והתחתונות. המחלה נמצאת באסוציאציה חזקה עם שימוש בטבק, ובדרך כלל מתייצגת כ-"Migratory Thrombophlebitis" או כאי-ספיקה עורקית בגפיים [1].
סיכום הספרות בנושא
באופן כללי, על פי Expert Opinion במשאב הרפואי UpToDate, יש לחשוד ב-TAO בכל מטופל צעיר מעשן המתייצג עם איסכמיה של הגפה, ומכאן שנדרש בירור דיאגנוסטי כמפורט להלן [2]. הדבר מבוסס על הן על הקשר החזק בין המחלה לעישון, והן הסימנים האיסכמיים בהתייצגות הראשונה שהודגמו מחקרית –
כך במחקר רטרוספקטיבי משנת 2012 שבוצע על קוהורט מטופלים לאחר אבחנת TAO, נמצא כי התלונה המרכזית בעת האבחנה הייתה כאב שורף (43%), כיב כרוני (23%), נמק (20%) וצליעה לסירוגין (5%) [3]. במחקר אחר, הנחשב לגדול מסוגו בחולי TAO שבוצע על כ-850 מטופלים, ההתייצגות הייתה של כאב במנוחה (23.9%), נגעים איסכמיים (38.1%), ודלקות נודדות של הוורידים השטחיים (Migrating Phlebitis) (16%) [4].
כדי לפשט את תהליך האבחון בשל האבחנה המבדלת וההתייצגות הרחבה הכרוכה באבחון המחלה, הוצעו קריטריונים דיאגנוסטיים על מנת לבצע אבחנה באופן קליני, בניהם: גיל קטן מ-45, שימוש או היסטוריה קרובה של שימוש בטבק, סימני איסכמיה (בבדיקה גופנית או דופלר), ושלילה של אתיולוגיות אחרות (הכרחי לאבחנה) בדר"כ ע"י הדמיה, כגון מחלות אוטו-אימוניות, מחלות יתר-קרישיות וסכרת. יש להוסיף כי ביופסיה הינה אפשרית לאבחנה דפיניטיבית אך אינה הכרחית לאבחנה באופן קליני [1] [2].
בסקירה המצוטטת כאן המשקפת את ה-"Best Practice" כיום עבור טיפול במחלה, נכתב כי זיהוי מוקדם וטיפול אגרסיבי (כולל בסיוע להפסקת עישון) יכולים להפחית סימפטומים ולמנוע סיבוכים כגון אמפוטציות. אמירה זו מחוזקת על ידי מטא-אנליזה ממכון המחקר Cochrane שפורסמה השנה, שהדגימה סיכון מופחת באופן מובהק סטטיסטי לאמפוטציות עבור החולים שטופלו באנאלוג פרוסטציקלין תוך ורידי (Iloprost), יחד עם סיכוי מוגבר באופן משמעותי להפסקת כאבים והחלמת כיבים תוך 28 יום – עד כדי שליש מהמטופלים, זאת בהשוואה לטיפול אסיפירין בלבד [1] [5].
המסקנה העולה מן הסקירה
למרות התייצגות רחבה של מחלת בירגר, יש לחשוד בקיום המחלה במטופלים צעירים מעשנים עם סימנים מכוונים לאיסכמית גפה כגון אלו המתוארים לעיל. כמו כן ידוע בספרות הרפואית כי התערבות מוקדמת הכוללת הפסקת עישון וטיפול פרמקולוגי מיטבי משפרים באופן מובהק סטטיסטי את סיכוי הריפוי ומניעת סיבוכים אצל המטופל.
סימוכין
[1] A. Vijayakumar, R. Tiwari, and V. Kumar Prabhuswamy, “Thromboangiitis obliterans (Buerger’s Disease) – Current practices,” International Journal of Inflammation, vol. 2013. Hindawi Limited, 2013.
[2] “Thromboangiitis obliterans (Buerger’s disease) – UpToDate.” [Online]. Available: https://www.uptodate.com/contents/thromboangiitis-obliterans-buergers-disease. [Accessed: 30-Nov-2020].
[3] P. T. Dargon and G. J. Landry, “Basic Data Underlying Clinical Decision-Making in Endovascular Therapy Buerger’s Disease,” 2012.
[4] S. Sasaki, M. Sakuma, and K. Yasuda, “Current status of thromboangiitis obliterans (Buerger’s disease) in Japan,” Int. J. Cardiol., vol. 75, no. SUPPL. 1, pp. S175–S181, Aug. 2000.
[5] D. G. Cacione, C. R. Macedo, F. do Carmo Novaes, and J. C. C. Baptista-Silva, “Pharmacological treatment for Buerger’s disease,” Cochrane Database of Systematic Reviews, vol. 2020, no. 5. John Wiley and Sons Ltd, 04-May-2020.